פירוש על שיר השירים 7:8

זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. רָאִינוּ נוֹי קוֹמָתֵךְ בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת הָיוּ כוֹרְעוֹת וְנוֹפְלוֹת לִפְנֵי הַצֶּלֶם, וְאַתָּה עָמַדְתָּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה כַּתָּמָר הַזֶּה:

דמתה לתמר. יש אומרים בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר, פה תמר נגזרה עליה שריפה ולא נשרפה אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו ^נחגזירת שריפת תמר ע"י יהודה שאמר הוציאוה ותשרף, ושייכות כלל פסוק זה לחנניה מישאל ועזריה יתבאר בדרשה הבאה. .
(שם)

קומתך דמתה לתמר. אמר הקב"ה ומבטיח אף אם קומתך לא יהי' דומה רק לתמר שאין כולו אוכל וגם שאין מוציא פירותיו רק לסוף ע' שנה שהוא עת הזקנה: